איך משתחררים מדיכאון שבת בערב לקראת שבוע עבודה חדש 

הבעיה
יום שישי מגיע, מפלט מתוך השבוע האינטנסיבי. פסק זמן, אוויר חדש, אפשר לנשום. את ניצני האווירה הזו אנו כבר חשים  חמישי בערב- התרגשות קלה לקראת מנוחת השבת ולפעמים אף לקראת אירועים מרגשים, מסיבות בילויים ובאופן כללי הפתעות חדשות.
אנו בונים את האווירה הזו ושוקעים לתוך תחושת החופש, היא ממלאת אותנו ומפיחה בנו חיים חדשים ביום ששי שנושאים אותנו ליום שבת. בבוקר אנו ממריאים, בצהריים נוסקים ובערב מתרסקים. משהו מעכיר את האווירה -רוחות יום ראשון מתחילות לנשב ומביאות איתן את תחילתו של שבוע עבודה חדש. לעיתים ההרגשה מעייפת, תחושות של התמודדות; הנה התפוגגה לה החופשה- חוזרים למכרות הפחם-
המעבר משבת לראשון  זה כמו התנגשות חזיתית בין שתי רכבות המונעות מאנרגיה שונה. איך מונעים זאת?



הפתרון
התחושה הזו נובעת בעיקר מאי רצוננו לקבל את המחזוריות המאפיינת את הקיום שלנו.(שאגב, נמצאת ברבדים שונים בחיינו) אנו נמצאים במקום אחד שטוב לנו ומדחיקים את השאר, כאילו השאר הוא לא חלק מהחיים. לעיתים אנו מסמנים אותו כמקום  הפחות טוב. הפתרון נעוץ במודעות. כאשר אווירת יום ראשון מתחילה לזמזם לנו אל לנו לדחוק אותה הצידה , כבן החורג והבלתי רצוי. עלינו לעצור שניה ולדמיין מה יש לנו לעשות בשבוע הבא עלינו לטובה. מהם המשימות שאנו ניצבים מולם. מהיא העשייה שמחכה לי מחר, לראות אותה בעניי רוחי ולאחר מכן להניח אותה בצד. כך נוכל להמשיך להנות מהשבת עד הקצה. המחשבות הללו שנתנו להם ביטוי, הן כמו ילד קטן שמושך בשמלה של אמא כשהוא רוצה את תשומת לבה, את הסוכריה שמגיעה לו. ברגע שניתן לו אותה הוא יניח לנו. עד הפעם הבאה.


התוצאה 
תחושה של שחרור ושל שליטה לגבי מה שהולך לקרות לי השבוע. מתוך התחשוה של השליטה יבוא גם הביטחון להנות עכשיו ממוצאי השבת. אם נתרגל זאת בקביעות נהפוך זאת להרגל ואף נהייה אפקטיבים יותר במהלך השבוע. במקום להגיב אנו נהייה יוזמים, פרואקטיבים. אנו נדע לקראת מה אנו הולכים בעניים פקוחות ונוכל להגשים את התוכניות שלנו.